מצלמות האבטחה אוספות מידע ויזואלי באופן שוטף, ומעבירות אותו למרכז מידע מסוים. בדומה לתפקוד העיניים והמוח שלנו, העיניים אחראיות על יצירת התמונה ואילו המוח אחראי על אחסון התמונה ושמירתה בזיכרון. מערכות ההקלטה מתפקדות כמוח במערכת האבטחה, כך שתפקידן הוא לאחסן את צילומי המצלמות למשך תקופות שונות. משך תקופת הזיכרון משתנה בהתאם לצורך, לאיכות התמונה, וליכולת הקיבול של המכשיר, כך שחלק ממערכות ההקלטה שומרות את המידע למשך מספר ימים וחלקן מאחסנות אותו למספר חודשים ואף שנים. נדגיש – על פי רוב אין צורך בשמירת המידע לתקופה של מעל למספר שבועות, אולם יש לדון בכל מקרה לגופו.
מערכות ההקלטה מחולקות לשני סוגים עיקריים – DVR ו-NVR. DVR (Digital Video Recorder) נחשבת למערכת ההקלטה הנפוצה בקרב מצלמות אנלוגיות (מצלמות מעגל סגור) המזרימות את המידע באמצעות כבלי BNC. במערכות DVR מעובד המידע במקליט עצמו, כך שהמצלמה מעבירה לאחור נתונים גולמיים בלבד, וממילא היא זולה יותר. במערכות NVR (network video recorde) המידע מעובד במכשירי הצילום עצמם, ומשם הוא מועבר למערכת ההקלטה לאחסון וגיבוי. כפי שניתן להבין, במערכות NVR נדרשות מצלמות בעלות יכולת עיבוד חזקה יותר, וחלקן מכילות חומרות מתקדמות של זיהוי פנים, ניתוח סרטונים וכדו'. ההבדלים בין סוגי המערכות הללו הם רבים ומורכבים, ואין כאן המקום להרחיב על כך עוד.
ברוב סוגי מערכות ההקלטה ישנה אפשרות לחבר את מרכז הזיכרון למסך חיצוני המאפשר דפדוף וצפייה בהקלטות מהעבר. בנוסף, במערכות ההקלטה המתקדמות ישנה אופציה ליצירת תקשורת באמצעות אפליקציה בנייד, כך שכל המידע מועבר באופן אוטומטי למיקום נגיש ונוח עבור בעל המצלמה. באמצעות האפליקציה מועבר המידע מהמצלמות לענן, והוא נעשה נגיש עבור הבעלים בכל זמן ובכל מקום – בזמן אמת ולאחר זמן.